גזר דין בתיק ת"פ 3203-07

רקע

1.         הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז - 1977- בשני מופעים והטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב - 1982.

2.         מעובדות כתבי האישום וממצאי הכרעת הדין, עולה כי בתחילת שנת 2005 ניהלו הנאשם וגב' לריסה וייבורג (להלן: "המתלוננת") מערכת יחסים זוגית למשך מספר חודשים. הנאשם לא השלים עם מהלך בחירתה של המתלוננת להיפרד ממנו ולשוב לבן זוגה הקודם ובמספר רב של הזדמנויות, הטריד והפריע באמצעות הטלפון בכך שהתקשר אליה, אל אחיה, אל בן זוגה ואל מקום עבודתה.

במהלך שיחות אלו, איים הנאשם על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה, במשפחתה ובבן זוגה בכך שאמר לה: "את תסבלי כל החיים, אני ארדוף אחרייך, אני אשפוך עליך מי אש, את תבואי אלי על ארבע". כן אמר לאחיה של המתלוננת: "אחותך תשלם על הכל, גם ההומו שלה (בן זוגה - א.י.) ישלם, אני אהרוס לה את המשפחה".

ביום 26.2.07, התקשר הנאשם אל המתלוננת ואמר לה, כך: "עכשיו אני לא אפגע בך. רק בהומו הזה וגם באח שלך וגם בבן שלך וכל הקרובים שלך בסכנה, לא רק את".

ביום 20.12.07, התקשר הנאשם אל המתלוננת ואמר לה, כך: "אם לא תחזרי אלי, לא אתן לך מנוחה כל החיים, אטריד אותך, ירדוף אחרייך ויאנוס אותך ואף גבר לא יתקרב אליך".

בהמשך, התקשר הנאשם למקום עבודתה של המתלוננת ואמר למרכזנית כי יגרם נזק לרכבי בן זוגה של המתלוננת, בנה ואחיה וכן כי: "המתלוננת עבדה במכון בנווה שאנן והייתה המוצצת הטובה ביותר בת"א, אני לא אוותר עד סוף חיי ככל שאני חי תגידי לה שתוותר ותחזור אלי".

3.         ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונשי מאסר בפועל ועל תנאי וכן פיצוי משמעותי למתלוננת.

            הודגשו בחירת הנאשם לנהל הליך הוכחות ארוך, תוך הימנעותו מנטילת אחריות על מעשיו, דברי האיום וההטרדה שהופנו כלפי המתלוננת, מקורביה ועמיתיה לעבודה, היקף השיחות שביצע הנאשם והשינוי המהותי שנגרם בחיי המתלוננת בעטיין, משהנאשם עשה כל שביכולתו כדי למרר את חייה.

            המאשימה הוסיפה כי הנאשם נהג באובססיביות קשה כלפי המתלוננת והפסיק את מעשיו רק עם פתיחת ההליך המשפטי.

4.         כעדים לעונש נשמעו מר ברקת אריאל - הממונה על הנאשם בעבודתו בעיתון "מעריב" והגב' אנה סטיליאנוב - בתה של רעיית הנאשם.

מר ברקת תיאר את מסירות הנאשם לעבודתו, את יושרו, הגינותו והקפדתו לפעול תמיד על פי הנהלים, ללא ניסיונות הסתרה (ר' פרו' עמ' 116 שו' 12-21).

הגב' סטיליאנוב מכירה את הנאשם מזה כשש שנים, תיארה אותו כאדם חיובי, שמח, אוהב ורגוע, הבהירה את האהבה השורה בינו לבין אמה, את מסירותו כלפיה, את בחירתו לגשת לעו"ד על מנת להבטיח שלא ידרוש את דירתה והפנתה כי תמיד סיפק לה אוזן קשבת וכי יחסיהם מאוד קרובים. לגישת העדה, כל מי שמכיר את הנאשם יכול לומר שהוא מעולם לא יפגע באיש וכי העבירות בהן הורשע אינן מתאימות לאופיו (ר' פרו' עמ' 117 שו' 2-11).

5.         ב"כ הנאשם עתר להסתפק בענישה צופה פני עתיד. נטען כי הנאשם אינו מביע חרטה על מעשיו, משום בחירתו לאחוז בדעה שונה מזו המגולמת בהכרעת הדין המרשיעה.

            נטען כי הנאשם מגנה מעשים מסוג זה, המנוגדים לאורח חייו הנורמטיבי. הודגש עברו הנקי של הנאשם ונטען לחלוף הזמן המשמש אף הוא לזכותו, מאחר והתמשכות ההליכים אינה מוטלת לפתחו בלבד. הסנגור הפנה בהקשר זה להימנעות המאשימה מהצגת חוות דעת מומחה עם תחילת ההליך.

            לגישת הסנגור, חלוף הזמן ואורח החיים הנורמטיבי אותו מנהל הנאשם, שבוארו על ידי עדי האופי מטעמו, מאפשרים לקבלת את עתירת ההגנה המשקפת יחס הולם בין חומרת המעשים לבין סוג ומידת העונש שיושת עליו.

            באשר לעתירת המאשימה להשתת רכיב פיצוי בענישת הנאשם, הפנה הסנגור להיעדר הצגת ראיות לנזק שנגרם למתלוננת.

6.         הנאשם בחר שלא למסור דבר במסגרת זכות המילה האחרונה.

7.         כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.